משפטים: מה למזבח האבנים ולמצוות שבין אדם לחברו

פרשת משפטים עוסקת ברובה במצוות שבין אדם לחברו ובעצם היא מרחיבה את היריעה המכונסת ומקובצת בעשרת הדיברות.בלוחות הברית שהוצגו לעם במעמד הר סיני מובאים קודם המצוות שבין אדם למקום ואח"כ המצוות שבין אדם לחברו ועל כן יש להבין מדוע בפרשת משפטים התהפך הסדר ומרכז הכובד וההתמקדות דווקא במצוות שבין אדם לחברו.
על מנת להבין את היסוד העומד מאחורי הדברים נעמוד תחילה על הפסוקים החותמים את פרשת יתרו:
וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ: וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו: (כ, כב-כג)
עומק דבריו של רש"י מאיר לנו נקודה חשובה בדיני אדם וחברו ותוך כדי גם מלמדנו על הזיקה החיונית הקיימת בין מצוות שבין אדם למקום לבין אדם לחברו:

ותחללה. הא למדת, שאם הנפת עליה ברזל חללת, שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם, והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אין זה בדין, שיונף המקצר על המאריך. ועוד, שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל. והרי דברים קל וחמר ומה אבנים שאינם רואות ולא שומעות ולא מדברות על ידי שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו, בין משפחה למשפחה, בין אדם לחברו, על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פרענות:
אשר לא תגלה ערותך. שעל ידי המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך, ואף על פי שאינו גלוי ערוה ממש, שהרי כתיב (שמות כח מב) ועשה להם מכנסי בד, מכל מקום הרחבת הפסיעות קרוב לגלוי ערוה הוא, ואתה נוהג בהם מנהג בזיון. והרי דברים קל וחומר ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג בזיון, חברך שהוא בדמות יוצרך, ומקפיד על בזיונו, על אחת כמה וכמה:

הציויי שלא לבנות מזבח מאבני גזית מלמד את רש"י יסוד חשוב בעניינים שבין אדם לחברו בדבר חשיבות הטלת שלום בין אדם לרעהו.הציווי לבנות מזבח אדמה בצורה של כבש ולא במדרגות מלמדת את רש"י על חשיבות ההיזהרות מלהביא לבזיונו של אדם אחר.אנו רואים כי רש"י קושר קשר עמוק בין הטעמים למצוות שבין אדם למקום לבין ההשלכות ומוסר ההשכל שיש בהם לעניינים שבין אדם לחברו.מדברים אלו מתחדדת ההכרה בכך ששני סוגי המצוות קשורים וכרוכים האחד בשני וכידוע לימדנו הלל הזקן שממצוות "ואהבת לרעך כמוך" שהיא בין אדם לחברו ניתן להגיע לקיום כל המצוות כולן.יוצא אם כן שהמצוות בין אדם לחברו הן התשתית והיסוד למצוות שבין אדם למקום.כעת נוכל להסביר מדוע בפרשת משפטים הפוקוס הוא דווקא עליהן: פרשת משפטים יורדת לרמה הפרקטית והפרטנית של המצוות ולכן עוסקת קודם במצוות הבסיסיות שבין אדם לחברו ע"מ שע"י קיומן יוכל אדם להגיע למדרגה הראויה כדי לקיים כראוי את המצוות שבין אדם למקום.בעשרת הדיברות המצוות ניתנו בסדר יורד מלמעלה למטה- קודם מצוות שבין אדם למקום ואח"כ מצוות שבין אדם לרעהו אך כשמגיעים לשלב הפרקטיקה הסדר כאמור מתהפך.