ויקרא: קריאת סיום או יריית פתיחה

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (ויקרא א,א)
המילים הפותחות את חומש ויקרא הינן יוצאות דופן שהרי בכל פעם שהקב"ה רוצה להעביר את דבריו דרך משה התורה מבטאת זאת ע"י הפסוק "וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר", פסוק זה חוזר ונשנה בתורה במשך 67 פעמים והנה בפתחה של תורת הקורבנות אנו עדים לדיבור קצת שונה או ליתר דיוק לקריאה המקדימה את הדיבור המפורסם ולאחריה הנוסח הרגיל (כמעט- פרט לתיאור המקום-מאוהל מועד) של ההדיברות בין ה' למשה.על מנת להבין את השינוי בנוסח הקבוע יש צורך לשוב תחילה אל הפסוקים החותמים את פרשת פקודי ובעצם את ספר שמות כולו:
וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְ-ה-וָ-ה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן: וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְ-ה-וָ-ה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן: וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם: וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ: כִּי עֲנַן יְ-ה-וָ-ה עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם:
מלאכת הקמת המשכן בא אל סיומה אך גולת הכותרת של העניין היא ההידברות בין ה' למשה באוהל מועד וזה עדיין לא קורה.כך מתאר מדרש תנחומא את הדברים:
"שהיה מתיירא לבוא אל אהל מועד שנאמר "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד".אמר הקב"ה: אינו דין שמשה שעשה את המשכן יהא עומד מבחוץ ואני מבפנים אלא הריני קורא לו שיכנס לפיכך כתיב "ויקרא אל משה". (תנחומא, פרשת ויקרא)
המדרש מלמדנו שמשה רבנו חושש להיכנס אל אוהל מועד מבלי שיקרא לעשות כן(להבדיל אלף אלפי הבדלות במגילת אסתר, אסתר חוששת להיכנס אל המלך מבלי שנקראה על ידו) , ענונתנותו מעמידה אותו במקומו (תרתי משמע) והוא לא יכול מדעתו לסיים את ייעוד המשכן ועל כן מתבקשת יוזמתו של ה' בקוראו למשה וזהו עניין "ויקרא אל משה".
מכאן אנו למדים שגם לאחר שאדם מתפלל או מביא קורבנו או משתתף בכל חוויה דתית שהיא עליו לדעת שאת החיתום לתהליך שלו ואת ההכשר המלא יעשה ה' , כמובן לא כל אחד יכול לזכות להתגלות השכינה כמו משה אך אם עשה את מעשהו בשלמות וביושר לבב הרי שמובטח לו שקריאה זו אכן מתרחשת גם אם אין מדרגתו הנוכחית מאפשרת לו לשמוע אותה.אם הקול הפנימי שלו שלם עם פעולותיו הרי שהקריאה הזו היא האמורה לדרבנו להמשיך בדרך שסלל לעצמו ובבוא היום יקבל את הגושפנקא גם מבורא עולם באופן מוחשי וודאי יותר.הקריאה הזו תסיים תהליך אחד ותהווה גם יריית הפתיחה למהלך עבודת ה' התמידית.