ויקרא: קריאת סיום או יריית פתיחה

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (ויקרא א,א)
המילים הפותחות את חומש ויקרא הינן יוצאות דופן שהרי בכל פעם שהקב"ה רוצה להעביר את דבריו דרך משה התורה מבטאת זאת ע"י הפסוק "וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר", פסוק זה חוזר ונשנה בתורה במשך 67 פעמים והנה בפתחה של תורת הקורבנות אנו עדים לדיבור קצת שונה או ליתר דיוק לקריאה המקדימה את הדיבור המפורסם ולאחריה הנוסח הרגיל (כמעט- פרט לתיאור המקום-מאוהל מועד) של ההדיברות בין ה' למשה.על מנת להבין את השינוי בנוסח הקבוע יש צורך לשוב תחילה אל הפסוקים החותמים את פרשת פקודי ובעצם את ספר שמות כולו:
וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְ-ה-וָ-ה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן: וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְ-ה-וָ-ה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן: וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם: וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ: כִּי עֲנַן יְ-ה-וָ-ה עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם:
מלאכת הקמת המשכן בא אל סיומה אך גולת הכותרת של העניין היא ההידברות בין ה' למשה באוהל מועד וזה עדיין לא קורה.כך מתאר מדרש תנחומא את הדברים:
"שהיה מתיירא לבוא אל אהל מועד שנאמר "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד".אמר הקב"ה: אינו דין שמשה שעשה את המשכן יהא עומד מבחוץ ואני מבפנים אלא הריני קורא לו שיכנס לפיכך כתיב "ויקרא אל משה". (תנחומא, פרשת ויקרא)
המדרש מלמדנו שמשה רבנו חושש להיכנס אל אוהל מועד מבלי שיקרא לעשות כן(להבדיל אלף אלפי הבדלות במגילת אסתר, אסתר חוששת להיכנס אל המלך מבלי שנקראה על ידו) , ענונתנותו מעמידה אותו במקומו (תרתי משמע) והוא לא יכול מדעתו לסיים את ייעוד המשכן ועל כן מתבקשת יוזמתו של ה' בקוראו למשה וזהו עניין "ויקרא אל משה".
מכאן אנו למדים שגם לאחר שאדם מתפלל או מביא קורבנו או משתתף בכל חוויה דתית שהיא עליו לדעת שאת החיתום לתהליך שלו ואת ההכשר המלא יעשה ה' , כמובן לא כל אחד יכול לזכות להתגלות השכינה כמו משה אך אם עשה את מעשהו בשלמות וביושר לבב הרי שמובטח לו שקריאה זו אכן מתרחשת גם אם אין מדרגתו הנוכחית מאפשרת לו לשמוע אותה.אם הקול הפנימי שלו שלם עם פעולותיו הרי שהקריאה הזו היא האמורה לדרבנו להמשיך בדרך שסלל לעצמו ובבוא היום יקבל את הגושפנקא גם מבורא עולם באופן מוחשי וודאי יותר.הקריאה הזו תסיים תהליך אחד ותהווה גם יריית הפתיחה למהלך עבודת ה' התמידית.

ויקהל: והיו עינך רואות את מוריך

פרשת ויקהל פותחת במעמד מיוחד בו מקהיל משה את כל עדת בני ישראל ומצווה אותם על השבת ועל עשיית המשכן:
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לַעֲשֹׂת אֹתָם
לרוב העוברו המסרים של משה לא דרך הקהלת כל העם אלא ע"י העברת המסר לראשי העם שהעבירו הלאה לכולם, מדוע ראה משה צורך להקהיל כעת את כל העם ולדבר אליו ישירות?

נעיין בדברי התורה בסוף הפרשה הקודמת:
וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ: וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו: וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם מֹשֶׁה וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם: וְאַחֲרֵי כֵן נִגְּשׁוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְצַוֵּם אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אִתּוֹ בְּהַר סִינָי: וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה: וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת הַמַּסְוֶה עַד צֵאתוֹ וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה: וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיו עַד בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ:

אור מופלא קורן מפניו של משה וב"י יראים מלגשת אליו. משה קורא אליו את הנשיאים ואח"כ את כל העם ומדבר אליהם, ובמשך כל שאר הזמן הוא עוטה על פניו מסווה וכפי שמסביר ספורנו במקום:
"אבל בעוד שהיה מדבר איתם היה בלי מסוה כענין והיו עינך רואות את מוריך"(ספורנו על שמות,לד,לד)
משה רבנו הסיר את המסווה רק כשאר דיבר אל ה' וכאשר דיבר אל העם.מכל מקום, השמועות אודות קרני ההוד של שמה ללא ספק פרשה לה כנפיים ויתכן שיצרה בהלה וחשש בקרה העם שעבר טלטלות רבות החל ממעמד הר סיני ועד לירידה הגדולה בחטא העגל וחזור למעמד רדתו בשנית של משה לאחר שנתכפר להם ע"י ה'.משה מבין שמוטלת עליו חובה ליצור קירוב בין העם ובין שליח ה', קירוב אשר יבוא לידי ביטוי ע"י הסרת המסווה ומעמד מיוחד של התקהלות כל עדת ב"י קרי כולם , כולל ערב רב אשר יבואו ויחזו במשה האיש, לא מתוך גאווה ח"ו אלא להיפך מתוך רצון לחבר ולקשר בינם לבינו.זו הסיבה שהוא מכנס מיד את כל העשה במעמד הקהל וכמובן יוצק תוכן חשוב מאין כמוהו לתוך מעמד זה: חזרה על מצוות השבת והוראות ההפעלה לבניית המשכן.

כי תשא: טעותו של אהרון הכהן

כאשר נחשף משה לאשר התחולל במחנה בעת שהותו בהר הוא פונה אל אחיו במילים קשות:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה:
וגם אחרי הסבריו של משה עדיין לא נחה דעתו של משה כפי שנאמר:
וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם
ובספר דברים מגלה למנו משה שסכנת מיתה ריחפה גם מעל אהרון ורק תפילותיו הם שהצילוהו:
וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְהוָה מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא (דברים ט,כ)

האמנם חטא אהרון? מדוע אין אזכור בתורה על כך שנענש? ואם אכן חטא או טעה אהרון- במה בדיוק שהרי עשה את שעשה מתוך אונס ?
מדרש רבא חושף בפנינו את אשר התחולל בראשו של אהרון ברגעים קשים אלו:
"וירא אהרן ויבן מזבח לפניו, נתירא מהזבוח לפניו, אמר אהרן מה אעשה הרי הרגו את חור שהיה נביא, עכשיו אם הורגים אותי שאני כהן מתקים עליהם המקרא שכתוב (איכה ב, כ): אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא, ומיד הם גולין"(ויקרא רבא, צו, פרשה י')
ואף רש"י בפרשתנו מוסיף ומסביר שאמר אהרון בלבו:
"מוטב שיתלה בי הסרחון ולא בהם"(שמות,לב,ה,רש"י,ד"ה:ויאמר חג לה' מחר)
אהרון, אם כן, מוכן להקירב את עצמו כדי לגונן ולהציל את ב"י ובלבד שלא יגזר עליהם כליון , הוא כמובן גם מנסה למשוך זמן עד אשר יחזור משה (מבקש את נזמי הנשים כשיודע שהן תסרבנה, מכריז על חג לה' מחר וכד') ומשום כך לענ"ד, אין הקב"ה בא אליו בטענות בגלוי אך למרות זאת נענש אהרון ואף הסתכן בעונש של כליון כפי שגילה לנו משה מאוחר יותר ורש"י מגלה לנו שבכל זאת נענש אהרון:

ובאהרן התאנף ה'. לפי ששמע לכם: להשמידו. זה כלוי בנים...: ואתפלל גם בעד אהרן. והועילה תפלתי לכפר מחצה, ומתו שנים ונשארו השנים: (רש"י, דברים,ט,כ)
מיתתם של נדב ואביהו קשורה אם כן בחטאו של אהרון וכדי להבין מדוע ובמה בדיוק חטא אהרון נפנה אל הסיפא של פרשת "תצווה" העוסק שמזבח הקטורת, הלא הוא מזבח הזהב:
וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ:...לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה וְעֹלָה וּמִנְחָה וְנֵסֶךְ לֹא תִסְּכוּ עָלָיו: וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַ-י-ה-וָ-ה:

הרמב"ן על אתר מגלה לנו ש:"וזהו רז שנמסר למשה רבינו שהקטרת עוצרת המגפה " ואכן הקטורת הצילה את ב"י מהמגפה בפרשת קורח.בה התורה ומדגישה ומבהירה שתפקידו של הכהן הגדול הוא לכפר על ב"י וזאת הוא עושה ביום הכיפורים על קרונות מזח הקטורת.לכפר אך לא לאפשר להם לחטוא, להגן ולבקש על חטאם אך לא להוליך אותם אליו
( גם אם בנסיונות של משיכת זמן).הקטורת נועדה לעצור את המגפה אך אסור לכהן בשום מקרה לאפשר לעם לצעוד אל החטא ( ובניו של אהרון חטאו בקטורת ונענשו על חטאתם וגם על חטאו של אהרון אביהם).
ועם כל זאת, לאור הכוונות הטובות שהניעו את אהרון, לא פנה אליו ה' באופן גלוי ע"מ להעמידו על חטאו ולהענשיו בגלוי ומכאן נלמד עד כמה היה עדין חטאו-טעותו.