יום רביעי, 24 בפברואר 2010

תצווה: הלבוש ומשמעותו

פרשת תצווה שמה דגש רב על בגדיו של הכהן הגדול,לכאורה יש כאן פוקוס על משהו חיצוני, לבוש, כאשר אנו יודעים שהתורה תמיד חותרת אל הפנימיות והערכיות של הצד הרוחני ועל כן קשה קצת להבין מדוע האריכה התורה בעניין זה.

המפתח להבנת העניין כמובן נמצא סוף פרשת תרומה:
כָּל עַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב מְחֻשָּׁקִים כֶּסֶף וָוֵיהֶם כָּסֶף וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת: אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים וְקֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת: לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן בְּכֹל עֲבֹדָתוֹ וְכָל יְתֵדֹתָיו וְכָל יִתְדֹת הֶחָצֵר נְחֹשֶׁת:

התורה מלמדת אותנו על כך שכל עמודי החצר היו מחושקים בכסף ואפילו וויהם צופו נחושתוהטעם לכך כפי שמסיר חזקוני היה כדי שלא יתבקעו מחום השרב.ובפסוק החותם אנו למדים שכל כלי המשכן הקטנים כגון פטישים וכד' אף הם צופו בנחושת.נמצאנו למדים שכל הכלים לכל סוגיהם קיבלו מעטפת-ציפוי או חישוק- שהגנה עליהם והקיפה אותם.בידוע שעטיפה נועדה לשמור על מה שהיא עוטפת,כך בכלי המשכן וכך גם בוודאי בבגדי הכהן.אמנם, לבגדיו של הכהן תפקידים נוספים כחלק מעבודת המקדש אבל בראש ובראשונה הם מהווים מעטפת מגינה ומכבדת כפי שבן סירא אומר:
"הדר אלוקים בני אדם והבגדים מכבדים את האדם".(מדרש ילמדנו)
מובן שהעבודה במקדש הצריכה כובד ראש, נקיות,טהרה ו- לבוש מיוחד ההולם את המקום.אין אנו יודעים את משמעות הבגדים שלבש הכהן כשם שאין דעתנו יכולה להשיג את כל משמעויות פרטי כלי המשכן אך ברור שכשם שפטישים וכלים קטנים צריכים למעטפת כך בוודאי שהכהן ההדיוט והכן הגדול נזקקים לה כחלק מעבודתם במקדש.


יום שבת, 20 בפברואר 2010

תרומה: כבוד ה' והמשכן

הקב"ה מודיע למשה על השראת שכינתו במשכן שיקימו לו וקשה להבין כיצד יכול הקב"ה ,אשר מלא כל הארץ כבודו, לשכון במקום מצומצם וכבר עמלו על כך המדרשים וננסה להביא תובנה מחיתומה של פרשת משפטים.
הפרשה מסתיימת בתיאור הדברים שהתרחשו לפני העליית משה אל הר סיני:
וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד יְ-ה-וָ-ה עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן (כד,טז)

הר סיני מתקדש וב"י מצטווים שלא לגעת בהר וכל זה משום ש"כבוד ה'" שוכן על ההר .הדגש הוא על כבוד ה' ולא ה' עצמו.וכך גם מתרגם אונקלוס את הפסוקים התארים את אשר התחולל בטרם עלה משה אל ההר:
וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱ-לֹהִים -וַחֲזוֹ יָת יְקָרָא דַיְ-יָ (אונקלוס,כד,יא)
וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱ-לֹהִים - וּסְלֵיק משֶׁה לְטוּרָא דְאִתְגְלִי עֲלוֹהִי יְקָרָא דַיְ-יָ (אונקלוס,כד,יג)
אונקלוס מסביר את שם אלוקים ככבוד ה' שכן אצילי ב"י לא יכולים לראות אלוקים עצמו אך יכלו להגיע למדרגה בה ראו את כבודו וכך גם הר האלוקים-הר סיני- נקרא כך כפי שאמרנו משום שכבוד ה' שכן על ההר.
ממילא גם במשכן, שהוא מעין הר סיני נייד, לא שרה אלוקים בעצמו שכן אלוקים אינו מצמצם עצמו למקום אחד אבל כבוד ה' שורה על המשכן וגם זה כמובן מותנה בקיום הדברים הבאים:
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (כה,ח)
כלומר, אחרי שב"י יעשו את המקדש( ובזמן המדבר הרי הוא המשכן) אזי ה' ישכון בתוך ב"י ואז ורק אז ישכון כבוד ה' במשכן עצמו.כשב"י מאוחדים(ועשו) ומקיימים מצוות ה'(ועשו לי) הרי שאז הקב"ה שוכן בתוך ליבם וממילא כבוד ה' , כפי שנגלה בהר סיני, שוכן גם במקדש-משכן.

יום רביעי, 10 בפברואר 2010

משפטים: מה למזבח האבנים ולמצוות שבין אדם לחברו

פרשת משפטים עוסקת ברובה במצוות שבין אדם לחברו ובעצם היא מרחיבה את היריעה המכונסת ומקובצת בעשרת הדיברות.בלוחות הברית שהוצגו לעם במעמד הר סיני מובאים קודם המצוות שבין אדם למקום ואח"כ המצוות שבין אדם לחברו ועל כן יש להבין מדוע בפרשת משפטים התהפך הסדר ומרכז הכובד וההתמקדות דווקא במצוות שבין אדם לחברו.
על מנת להבין את היסוד העומד מאחורי הדברים נעמוד תחילה על הפסוקים החותמים את פרשת יתרו:
וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ: וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו: (כ, כב-כג)
עומק דבריו של רש"י מאיר לנו נקודה חשובה בדיני אדם וחברו ותוך כדי גם מלמדנו על הזיקה החיונית הקיימת בין מצוות שבין אדם למקום לבין אדם לחברו:

ותחללה. הא למדת, שאם הנפת עליה ברזל חללת, שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם, והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אין זה בדין, שיונף המקצר על המאריך. ועוד, שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל. והרי דברים קל וחמר ומה אבנים שאינם רואות ולא שומעות ולא מדברות על ידי שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו, בין משפחה למשפחה, בין אדם לחברו, על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פרענות:
אשר לא תגלה ערותך. שעל ידי המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך, ואף על פי שאינו גלוי ערוה ממש, שהרי כתיב (שמות כח מב) ועשה להם מכנסי בד, מכל מקום הרחבת הפסיעות קרוב לגלוי ערוה הוא, ואתה נוהג בהם מנהג בזיון. והרי דברים קל וחומר ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג בזיון, חברך שהוא בדמות יוצרך, ומקפיד על בזיונו, על אחת כמה וכמה:

הציויי שלא לבנות מזבח מאבני גזית מלמד את רש"י יסוד חשוב בעניינים שבין אדם לחברו בדבר חשיבות הטלת שלום בין אדם לרעהו.הציווי לבנות מזבח אדמה בצורה של כבש ולא במדרגות מלמדת את רש"י על חשיבות ההיזהרות מלהביא לבזיונו של אדם אחר.אנו רואים כי רש"י קושר קשר עמוק בין הטעמים למצוות שבין אדם למקום לבין ההשלכות ומוסר ההשכל שיש בהם לעניינים שבין אדם לחברו.מדברים אלו מתחדדת ההכרה בכך ששני סוגי המצוות קשורים וכרוכים האחד בשני וכידוע לימדנו הלל הזקן שממצוות "ואהבת לרעך כמוך" שהיא בין אדם לחברו ניתן להגיע לקיום כל המצוות כולן.יוצא אם כן שהמצוות בין אדם לחברו הן התשתית והיסוד למצוות שבין אדם למקום.כעת נוכל להסביר מדוע בפרשת משפטים הפוקוס הוא דווקא עליהן: פרשת משפטים יורדת לרמה הפרקטית והפרטנית של המצוות ולכן עוסקת קודם במצוות הבסיסיות שבין אדם לחברו ע"מ שע"י קיומן יוכל אדם להגיע למדרגה הראויה כדי לקיים כראוי את המצוות שבין אדם למקום.בעשרת הדיברות המצוות ניתנו בסדר יורד מלמעלה למטה- קודם מצוות שבין אדם למקום ואח"כ מצוות שבין אדם לרעהו אך כשמגיעים לשלב הפרקטיקה הסדר כאמור מתהפך.